איך יוצרים עיצוב שלא “נמאס” ממנו?
זו אחת השאלות הכי חמות בעולם עיצוב הפנים. ואם להיות כנה — גם אחת השאלות הכי מורכבות. אפילו קצת לא נוחה לנו, המעצבות.
אז לפני הכול, גילוי נאות: עיצוב שלא נמאס ממנו לעולם — כנראה לא באמת קיים.
למה? כי עיצוב הוא דבר אישי.
וכשמשהו נמאס — זה הרבה פעמים בגלל שמשהו בנו השתנה, הטעם מתפתח, הצרכים משתנים, החיים זזים.
ובמקביל — העולם לא עוצר לרגע. טרנדים, חידושים, טכנולוגיות, חומרים, השראות מכל כיוון. אנחנו מוצפים בגירויים בקצב מסחרר.
ולכן, השאלה האמיתית בעיניי היא לא “איך יוצרים עיצוב שלא יימאס אף פעם” אלא:
איך יוצרים בית שמרגיש נכון לאורך זמן?
בית שיכול להשתנות יחד איתנו — בלי לאבד את עצמו.
וזו כבר שאלה שאני מאוד אוהבת לעבוד איתה.
הבית של היום לא נועד להישאר זהה כמו אצל הסבתות שלנו.
קונספט מגורים היום חי בקצב הרבה יותר מהיר.
כולנו נהיינו הרבה יותר רגישים, הרבה יותר מדויקים, והרבה יותר תובעניים. תחשבי רק על המטבח — תוך כמה שנים הוא עבר מהפך עם חומרים מתקדמים, ביצועים אחרים לגמרי, ותכנון חכם בהרבה?
הבית הפך להיות חכם, חסכוני באנרגיה, ממוקד פונקציונליות, ותאורה היא כבר שפה בפני עצמה. דברים שבעבר היו כמעט דמיוניים. וההתפתחות הזו לא תיעצר. וזה נתון שחייבים לקחת בחשבון כשעושים בחירות לטווח ארוך.
ואם זו באמת עדיפות עבורך — הנה הדרך שבה אני אוהבת לחשוב על זה:
פחות דרך “טרנדים” ו”מצבי רוח חולפים”, ויותר דרך השאלה: האם מה שאני בוחרת באמת נותן ערך לבית שלי? האם הוא מחובר לרעיון, לתפיסה, לסיפור שאני רוצה שיחיה כאן?
אני ממליצה לוותר מראש על פריטים אופנתיים מדי, על דברים שלא משכנעים אותך עד הסוף, ועל טרנדים קיצוניים שלא באמת משקפים אותך — או לא באמת נוחים לך.
אין דבר יותר מתסכל מלהכניס הביתה רהיט “יפה שרץ ברשתות אצל משפיעניות” שבפנים את פשוט… לא אוהבת. במקום זה — תבחרי דברים שמדברים את השפה שלך. כאלה שגם בעוד שנים יהיה לך נעים לראות.
עיצוב שלא נמאס מחייב תכנון.
ולא סתם תכנון — תכנון חכם, רגוע, שמסתכל קדימה. אחד הכללים שעוזרים בזה (גם אם הם לא מוחלטים):
לעבוד עם בסיס של צבעים רגועים וניטרליים — גוונים של לבן, צבעי בז’, גווני אפור, אבן.
לא חייב על כל הקירות. אבל כן כעוגן. ואז — לשחק את הריגוש דרך אביזרים מתחלפים.
חומרים? כאן אין קיצורי דרך.
ריצוף, מטבח, אמבטיות, נגרות — אלה המקומות להשקיע בהם באיכות שתישאר יפה גם אחרי שנים.
וגם כאן — חשוב לשחרר את הרעיון שבית צריך “להחזיק 100 שנה” בלי להשתנות. כל תקופה מביאה איתה מערכות אחרות, טכנולוגיות אחרות, תפיסת אור אחרת.
הפונקציה יוצרת את הצורה. גם בבית.
רהיטים וטקסטיליים. טקסטיל איכותי, צבעים שקל לשלב מחדש — זה מה שמאפשר לבית להתחדש בלי להתפרק.
חשוב להשאיר מקום לשינוי. בתים עמוסים מדי, סגורים מדי, כאלה שאין בהם מרווח לנשימה — מעייפים מהר מאוד.
בית נבנה עם השנים. שכבה על שכבה. זיכרון על זיכרון. ולפעמים ריענון קטן — מרגיש כמו שינוי גדול.
בית טוב צריך לעורר רגש. אם הוא לא נוגע — או מעיק — כנראה שמשהו בתכנון התפספס.
לא הצבע הוא שקובע אם נמאס, אלא השילוב בין אור, חומר, טקסטורה, פרופורציות, ואישיות.
תאורה נכונה יכולה להפוך חלל בלי להחליף שום רהיט. אמנות, תמונות, חפצים עם סיפור — אלה הדברים שהופכים בית לייחודי ולא “עוד בית מפינטרסט”.
ואם מתחשק לך שינוי — תתחילי מהאביזרים. כריות, שטיחים, וילונות, טפט קטן, תמונה חדשה. שינויים קטנים שמכניסים אנרגיה חדשה — בלי שיפוץ.
גם באמבטיות, למשל — לא חייבים לחפות הכול אותו דבר. אפשר להשאיר אזור לצבע, לטפט, למשטח משתנה. ככה הבית נשאר מעניין — וגם גמיש.
והכי חשוב:
תבחרי דברים שעושים לך טוב. ואל תפחדי להשתנות. בית חי — משתנה יחד עם מי שחי בתוכו.
ובינינו?
אם משהו כבר לא מרגש אותך כמו פעם — זה לא כישלון. זה פשוט סימן שהתפתחת 💛
